קדרות בית
קדרות
קדרות היא אומנות של יצירת כלים העשויים מחרס. את הצורה מקנים ליצירה כאשר החומר כיורי ולאחר ייבוש מלא מכניסים אותו לשריפה בתנור, בחום גבוה הגורם להתחרסותו. מקור המונח הוא מהמילה “קדרה”. אדם העוסק בקדרות נקרא “קדר”. מקום בו עוסקים בקדרות נקרא “בית יוצר”. מתוך ויקיפדיה
משחר ההיסטוריה תפסה קדרות מקום מרכזי בחיי האנושות.
עם התפתחות תרבויות שונות התפתחו גם טכניקות רבות לייצור כלים שימושיים, כלים אומנותיים וכלי פולחן ודת. התפתחות דרכי המסחר, התעשיה המודרנית וכוח עבודה זול יצרו אלטרנטיבות זולות, זמינות ואיכותיות לכלים לשימוש יום יומי כמו כוסות, צלחות וקדרות. המחיר האטרקטיבי הפך כלים אלה לזמינים. תעשיית הכלים השימושיים הייתה לנחלת מפעלים ופסי ייצור תעשייתיים בעיקר במדינות מתפתחות.
עם זאת הצורך האנושי באמנות ובמגע אנושי השאיר להבה תחת תרבות הקדרות העכשווית. תרבות זו מאופיינת בשוק כלכלי מכובד, תעשיית לימוד ענפה עד לתארים מתקדמים וצרכנות תומכת ומפרגנת ליצירה עצמית ומקורית.
בעבר קדרות נחשבה למקצוע יצרני כמו נפחות או נגרות, בימינו עבודת הקדר נתפסת כעבודה אומנותית ומאפשרת מרחב מקוריות ויצירתיות גדולים.
בתמונה ספל צ׳אוון אסייתי. יצר: Sinai Clay סיפלי צ׳אוון נתפסים כאומנות חשובה ומחירם יכול להגיע למאות אלפי דולרים.
חלק נוסף בתרבות זו הוא תחביב הקדרות. אלפי קדרים חובבים מוצאים מורה ומגשימים עשייה אמנותית לאורך כל השנה. חובבי קדרות יפיקו מספר כלים קטן יחסית בהתאם לרמתם ומספר השיעורים בכל חודש. עלות התחביב מסתכמת בכמה מאות שקלים לחודש בהתאם לגורמים משתנים כגון רמת המורה, מיקום גיאוגרפי, מספר שיעורים בחודש ומספר כלים שרופים (תוצרים) לתלמיד.
במשך שלוש שנים למדתי קדרות בזכרון יעקב ממורתי האמנית אירית גבריאלי אמיתי.
התמונה משמאל היא של יצרתה המקורית וקישור זה מוביל לעמוד האינסטגרם שלה.
מתוך רצון להעמיק בעשיה ולווסת את שעות היצירה בהתאם לצרכים האישיים והמקצועיים שלי החלטתי להקים סטודיו קטנטן לקדרות פונקציונלית בעל תפוקה של כשלושים כלים לשבוע. העבודה בסטודיו מתחלקת בין בני משפחה הלוקחים חלק בעשייה ומסתכמת בכעשרים שעות עבודה בשבוע של כלל המשתתפים.
הכלים שאנחנו יוצרים משרתים אותנו והפכו למתנה מקובלת לקרובינו וחברינו. את יתר הכלים אנו מוכרים.
כולנו קדרים חובבים.
אם אינכם מנוסים כלל בקדרות אמליץ לחפש מורה וללמוד. אם כבר צברתם נסיון ואתם רוצים להרחיב את יכולתכם, סטודיו ביתי קטנטן יעשה עבורכם קסמים.
אדמה, מים, רוח ואש
אז איך עושים את זה? איך מקימים סטודיו ביתי?
מבלי להיכנס להרכבים כימים, נבחין בין שלבי העבודה השונים ובחומרים והכלים הדרושים להגשמתם.
אדמה ומים
חימר, חומר קרמי, חומר כיורי.
חומר קרמי הוא החומר איתו יוצרים כלים. בשמו העממי נקרא חימר בטעות. רוב האנשים שפגשתי משתמשים במילה חימר ולכן אשתמש בה גם לסירוגין.
ישנן טכניקות רבות ליצור מחומר קרמי שמגיע בצורה יבשה ורטובה. בסטודיו שלנו עובדים עם חומר רטוב ואיתו מפסלים או יוצרים כלים על אובניים.אמנים רבים עושים שימוש בטכניקת היציקה בה יוצקים חימר נוזלי לתבניות גבס ובתהליך של ספיחת נוזל הגבס נוצר ״קיר״ בדפנות תבנית הגבס המהוות את הכלי המוגמר. כך ניתן להכין מספר גדול של כלים זהים זה לזה.באופן אישי אני מתיחס לחימר כאל בוץ סמיך מאוד או מישחה סמיכה מאוד על בסיס מים. זאת בשונה מפלסטלינה או פימו המכילים שמנים. בסיס המים מאפשר עבודה עם ידיים רטובות וכך נוכל ״להסיעה״ חימר בעזרת לחיצות ודחיפותמאות סוגים שונים של חימר בעולם. כל איזור גיאוגרפי מאופיין בחימר המורכב ממינרלים זמינים, חלקם מקומיים. קדרים רבים בוחרים לערבב בעצמם את החימר איתו הם יוצרים.
תכונות החימר משתנות בהתאם לדינמיקה כימית בין מרכיביו השונים. כך צבע, מגע, טמפ עבודה, התכווצות בייבוש ושריפה, יכולת ספיגת נוזלים לאחר שריפה ראשונה ועוד, כולם מושפעים מהרכב החימר. סוגים שונים של חימר מתאימים לטכניקות ולטמפרטורות שריפה שונות. ליצירת כלי על אובניים דרוש חומר מתאים כך גם לפיסול ויציקה.
עיצוב הכלי
עיבוד חומר בפיסול, על אובניים, ממשטחי חומר או ביציקה דורש כלים שונים. 
לפיסול נזדקק למשטחי עבודה מעץ וכלים שונים לעיצוב החומר כמו איזמלונים וכלי דחיסה מילימטריים. לעבודה עם משטחי חימר נזקק למערוכים, משטח רידוד, מערוכים עם הטבעות שונות, בדים לרידוד, וכלים שונים ליצירת טבעות, כוכבים ועוד .ישנם מאות פריטים כמו תבניות לחיתוך והטבעת אותיות. כדאי להתחיל עם כלים בסיסים ולהכין, לרכוש או להשיג כלים מעניינים נוספים.
אובניים
ישנם מספר חברות בעולם אשר מייצרות אובניים חשמליים. עם זאת, אובניים בגרסתם החשמליים הפכו נפוצים במאה השנים האחרונות ואילו המסורתיים, המופעלים בעזרת הידיים והרגליים, קיימים משחר ההיסטוריה ותופסים מקום נכבד במרכז תרבויות רבות.
בדרום קוריאה למאכל הלאומי קוראים קימצי, כרוב מתובל ומותסס המוגש כמעט בכל ארוחה. ההתססה מתבצעת בכלים קרמיים גדולים הנקראים אונגי. כך גם קוראים לאובניים איתם מכינים את הכדים בצורה מסורתית.
נחשפתי לעבודה על אובניים מסורתיים בדרום קוריאה. האמן, מוגדר כנכס לאומי, קיבל אותנו והדגים לנו הכנת כד על האובניים. השליטה האבסולוטית במהירות וכיוון האובניים, הטכניקה הייחודית והמיומנות הגבוהה גרמו לי להבין את היתרון המשמעותי באובניים מסורתיים ולכן בבואי להקים סטודיו קטן החלטתי לנסות לתכנן אובניים מסורתיים וכך היה.
אין בדברים המלצה לבניית אובניים באופן עצמאי. גם אם הדבר אפשרי, יתכן ועבורכם הבחירה הנכונה תהיה אובניים חשמליים. אובניים ידניים דורשים מיומנות גבוהה עקב שינוי מהירות ודעיכת הסיבוב של הצלחת.
בסטודיו שלנו יש גם אובניים חשמליים.
תכנית האבניים, האבניים הבנויות והלוגו שלנו שעוצב בהשראתן.
האובניים בפעולה.
רוח
ייבוש הכלים
תהליך ייבוש הכלי מהווה שלב קריטי בכל תורת הקדרות.
אחוז המים בכלי רטוב מהווים חלק משמעותי בנפח החומר.
לא ניתן לשרוף כלים בתנור כאשר הכלי מכיל מים גם אם בכמות קטנה. חלקים של כלי אחד עשויים להתייבש בקצב שונה לדוגמא קירות ספל עשויות להתייבש מהר יותר מתחתית הספל. השוני בקצב היבוש מייצג גם שוני בקצב ההתקבצות ולכן עשויים להיווצר מתכים בתוך הכלי, גם אם לא נראים לעין, שיגרמו בסופו של תהליך לסדקים ואף לשברים לא רצויים.
ייבוש כלים צריך להתבצע בצורה איטית והדרגתית ללא אלמנטים המגבילים תנועה קלה של החומר עם יבושו. רק כך יתקבל כלי יציב עם מבנה פנימי חזק.
קדרים רבים נוהגים לכסות את הכלים הרטובים עם יריעת ניילון על מנת לשלוט בקצב הייבוש. טמפרטורה ולחות משפיעים רבות על התהליך ויש להתאים את הכיסוי והאיוורור לחום השורר במקום.
המטרה להגיע לכלי יבש עד כמה שניתן בקצב יבוש איטי ואחיד כך הכלי מתכווץ באופן שווה בין כל חלקיו.
שלבים בייבוש הכלי
נהוג לחלק את שלבי הייבוש לארבע ולהשתמש בביטוים כמו ״עור רך״ או ״עור קשה״ על מנת לייצג את התחושה הנלווית לחומר בכל מצב. השלב האחרון נקרא ״יבש כמו עצם״ ממש רגע לפני שהכלי נולד בתצורתו הקראמית. סוג של ״חזון העצמות היבשות״ בגרסת הקדרות.
wet
רטוב
כלים רטובים לחלוטין, רגישים מאוד למגע. גם מגע קל שבקלים גורם לסימן. יש להשאיר לייבוש איטי. עדיף לכסות עם יריעת ניילון קלה שתונח בעדינות מירבית מעל הכלים. יש לזכור שבסביבה מאוד חמה הנוזלים יתאדו תחת ליריעת הנילון, ייתאבו ויהפכו לנוזל. יש לוודא שקיים אוורור מספיק בחלל להימנע מתופעה זו.
Leather soft
(לאדר סופט)
כלים שהתייבשו קלות אך עדיין מאוד רגישים למגע. הכלים נראים יציבים ועשויים להיראות חזקים ויציבים אך אינם חזקים דיים לעבור עיצוב סופי או הוספת ידית.
קדרים רבים מנתקים, בשלב זה את הכלי בעזרת חוט ניילון או מתכת והפוכים את הכלי לאפשר את ייבוש התחתית.
Leather hard
(לאדר הארד)
כלים שאיבדו חלק ניכר מהנוזלים אך עדיין מספיק גמישים דיים על מנת לעבור עיצוב בעזרת כלי עבודה שונים ובטכניקות שונות. בשלב זה מאחדים ידיות לכלים במידה ורוצים.
מבצעים ״צד שני״ שזה התרגום ל: “Trimming” שזה בתרגום לעברית ״זְמִירָה״ או ״גִזוּם״, לא תפס כאן. ב״צד שני״ ״מגלפים״ את הכלי כך ניתן לעצב עוד את הכלי ולייצר ״רגליים״ ועוד.
Bone Dry
